פסק-דין בתיק ע"א 7771/02

השופט א' ריבלין:

1.        המערער, יליד ה- 29.3.1970, נפגע בתאונה דרכים ביום 11.2.1997 ונותר נכה בשיעור של 100%. הוא סובל משיתוק מלא בגפיים התחתונות, מחוסר תחושה, ומאי שליטה על הסוגרים.

           עובר לתאונה היה המערער תלמיד השנה הראשונה בחוג לפיזיקה באוניברסיטה ועבד גם כמאבטח. בית המשפט המחוזי קבע כי המערער לא הוכיח כנדרש מה היה גובה שכרו עובר לתאונה ועל כן העמיד שכר זה לאותה עת על מחצית השכר הממוצע במשק במועד התאונה - סכום של 2,588 ש"ח. עם זאת, סבר בית המשפט כי יש להעריך את הפסדי שכרו של המערער בעבר באומדן גלובלי שישקף את העובדה כי בתקופה שלאחר התאונה לא יכול היה המערער להשתכר כלל. בית המשפט העמיד את הפיצוי בראש נזק זה על סכום של 250,000 ש"ח בציינו כי סכום זה כולל הפרשי ריבית והצמדה. באשר ליכולת השתכרותו של המערער בעתיד, לאחר סיום לימודיו ואלמלא התאונה, נקבע בפסק הדין כי יש להעריכה כשיעור השכר הממוצע במשק. בית המשפט סבר גם כי אין להעמיד את כושר השתכרותו של המערער, במומו, על מחצית השכר הממוצע במשק ומצא כי לפי הנתונים שהוצגו בפניו יש להעמיד את הפסד ההשתכרות של המערער על 5,500 ש"ח ברוטו לחודש. על בסיס זה נקבע כי המערער זכאי לפיצוי בגין הפסדי השתכרות בעתיד, עד הגיעו לגיל 65 שנים, בסכום כולל של 1,200,000 ש"ח.

           בגין עזרת הזולת בעתיד פסק בית המשפט למערער סכום של 1,400,000 ש"ח, לפי אומדן גלובלי. בית המשפט ביסס אומדנו זה על הקביעה שהמערער אינו זקוק לעזרה במהלך כל שעות היום וכי הוא עצמאי בפעולות היום-יום, ומסוגל להעביר עצמו אל כסא הגלגלים וממנו. עם זאת, ציין בית המשפט כי המערער יזדקק לעזרה מוגברת בגיל מבוגר יותר. בגין עזרת הזולת, לה נזקק בתקופת האשפוז, פסק בית המשפט למערער פיצוי בסך 10,000 ש"ח. בגין התקופה שלאחר מכן ועד למועד מתן פסק הדין נפסק למערער פיצוי, לפי אומדן גלובלי, בסכום של 120,000 ש"ח.

           לעניין הוצאות הניידות קבע בית המשפט כי אין מקום לפסוק למערער פיצוי בגין רכישת רכב כי אם בגין הקדמת הרכישה בלבד, וכן בגין שימוש מוגבר ברכב. בית המשפט פסק למערער פיצוי בגין ראש נזק זה בעבר ובעתיד בסכום כולל של 130,000 ש"ח. בגין רכישת מעלון לרכב פסק לו בית המשפט פיצוי נוסף בסך 60,213 ש"ח.

2.        לאחר התאונה שב המערער להתגורר עם הוריו, והמשפחה כולה עברה לגור בדירה שהתאימה לצרכיו של המערער. דירת המגורים שהייתה בבעלות הוריו הושכרה. בית המשפט קבע כי המערער זכאי לפיצוי בגין הוצאות דיור בגובה שכר הדירה ששילמו הוא ומשפחתו בניכוי שכר הדירה, שהיה משלם המערער אילו היה ממשיך לשכור דירה לעצמו, ובניכוי שכר הדירה ששולם להוריו בגין השימוש בדירת מגוריהם. בתקופות שבהן לא הושכרה דירת ההורים נוכה רק סכום שכר הדירה ששילם המערער עבור דירתו שלו עובר לתאונה. בסך הכל נפסק למערער פיצוי בגין הוצאות דיור בסך 77,664 ש"ח. כמו כן, פסק בית המשפט למערער פיצוי בגין ההתאמות שנערכו בדירת ההורים סכום של 10,000 ש"ח. בפברואר 2001 עבר המערער להתגורר לבדו בבית המצוי ביישוב מבוא ביתר, ובגין הוצאותיו מאז ועד ליום מתן פסק הדין נפסק לו פיצוי בסך 14,400 ש"ח. אשר להוצאות דיור בעתיד, פסק בית המשפט למערער, תוך שהוא מביא בחשבון את העובדה שהמערער יזקק לדירת קרקע או למעלית, פיצוי, לפי אומדן גלובלי, בסך של 300,000 ש"ח.

           בנוסף לכל אלה פסק בית המשפט למערער פיצוי בגין הצורך בהתקנת מערכת מיזוג אויר, בגין הצורך לרכוש אביזרים רפואיים שונים, ובגין ההוצאות המוגברות לכביסה. בית המשפט מצא כי המערער אינו זכאי לפיצוי בגין טיפולים רפואיים ופרה-רפואיים להם יזקק, שכן הוכח כי קופת חולים מספקת, באופן מלא, את כל הטיפולים הדרושים לו. כך, פרט לטיפולים נפשיים שבגינם פסק בית המשפט למערער פיצוי בסכום כולל של 25,000 ש"ח. בית המשפט הוסיף ופסק למערער פיצוי בסך 50,000 ש"ח בעבור הוצאות רכישת מנוי בבריכת שחיה.

           מסכומים אלה ניכה בית המשפט את התשלומים התכופים שקיבל המערער, את התשלומים שקיבל ושהוא אמור לקבל מ"מבטחים קרנות פנסיה בע"מ" (להלן: מבטחים) עד תום תוחלת חייו, ואת תשלומי הביטוח הלאומי. בית המשפט קבע כי אם יתברר כי המערער אינו מקבל אחת מקצבאות הביטוח הלאומי שנוכו - יהא הוא רשאי להגיש בקשה מתאימה בעניין זה, לבית המשפט, תוך צירוף המסמכים המתאימים.

3.        המערער סבור כי נפסקו לו פיצויים מועטים יתר על המידה והוא מלין על פסיקת בית המשפט המחוזי בכל אחד ואחד מראשי הנזק. בין היתר טוען המערער כי שגה בית המשפט המחוזי בהעמידו את שכרו עובר לתאונה על סך של 2,588 ש"ח לחודש. המערער טוען כי בית המשפט התעלם מכך שחלפו 65 חודשים ממועד התאונה ועד למתן פסק הדין ועל כן מן הראוי היה לשערך סכום זה. המערער מלין גם כנגד גובה הפסד ההשתכרות בעתיד, כפי שקבע בית המשפט. הוא סבור כי היה על בית המשפט להעמיד את שכרו הפוטנציאלי על שילוש השכר הממוצע במשק ומתוך שכר זה לגזור את הפסד השתכרותו. כמו כן סבור המערער כי היה על בית המשפט להניח כי ימשיך בעבודתו עד גיל 70. לעניין עזרת הזולת, טוען המערער כי בית המשפט המחוזי פסק לו פיצוי הנופל אף מזה שהציעו המשיבים בחוות דעת מומחה שהוגשה מטעמם. הוא סבור גם כי טעה בית המשפט משניכה קצבת ניידות העולה על שנפסק לו בגין הוצאות הניידות. גם על הפיצוי שנפסק לו בגין הוצאות הדיור מלין המערער - הוא סבור כי טעה בית המשפט בנכותו את שכר הדירה ששולם להוריו מהפיצוי שנפסק. לטענת המערער, אלמלא התאונה היו הוריו ממשיכים לגור בדירתם ולא היו נאלצים לעבור יחד עימו לדירה אחרת. המערער מפנה טענותיו גם כנגד פסיקתו של בית המשפט באשר לפיצוי בגין אביזרים, והוצאות רפואיות ופרה-רפואיות. לדעתו טעה גם בית המשפט משניכה מסכום הפיצויים המגיע לו את תשלומי מבטחים ואת גמלאות המוסד לביטוח לאומי. לחלופין, סבור המערער כי יש להקפיא סכומים אלה, עד שיתבהר גורלם.

           המשיבים סומכים ידיהם על פסק דינו של בית המשפט המחוזי. הם סבורים כי הפיצויים שנפסקו למערער משקפים היטב את נזקיו, כפי שאלה הוכחו בפני בית המשפט המחוזי, ואף עולים עליהם.

4.        ראש הנזק העיקרי הנתון במחלוקת בין הצדדים נוגע לשאלת היקף הסיעוד לו יזדקק המערער בעתיד. בבית המשפט המחוזי העידו המערער ובני משפחתו כי המערער זקוק לטיפול צמוד, במשך 24 שעות ביממה. המשיבים, מצידם, טענו כי המערער זקוק לעזרה בעבודות משק הבית בלבד, וכראיה הביאו את עדותם של החוקרים הפרטיים שעקבו אחר המערער פעמים מספר ומצאו כי במהלך ימי המעקב האלה לא הגיע איש לסייע בידו. המומחית בתחום השיקום, שמונתה על ידי בית המשפט, ד"ר מ' שוכינה, קבעה כי המערער "עצמאי בפעולות היומיומיות. זקוק לעזרה בעבודות משק הבית. סביר להניח שבגיל מתקדם יותר, יזדקק לעזרה גם בפעולות החיוניות היומיומיות." בית המשפט, בהביאו בחשבון את תעריפי הסיעוד השונים שהובאו בפניו, פסק למערער, כאמור, פיצוי גלובלי בסך 1,400,000 ש"ח. חישוב אקטוארי מלמד כי נפסק למערער פיצוי המבוסס על סכום של כ- 4,700 ש"ח לחודש וזאת בגין סיעוד בעתיד.

5.        לאור צרכיו של המערער כפי שהוכחו בפני בית המשפט קמא ובהתחשב בקווים המנחים שנקבעו בפסיקה לעניין הפיצויים המשתלמים בגין עזרת הזולת לנכים שנכותם קשה במיוחד, נראה כי הסכום שפסק בית המשפט הוא אכן נמוך מהפיצוי הראוי במקרה זה. עם זאת, אין לקבל את טענתו של המערער, כי הוא זכאי לקבל פיצוי בשיעור דומה לזה שנפסק בעניין אקסלרד (ע"א 3375/99 אקסלרד נ' צור-שמיר, חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נד(4) 450).

           פסק הדין בעניין אקסלרד התווה קווים מנחים בשאלת הפיצוי הראוי בגין עזרת הזולת לה זקוקים נכים קשים - קוודרופלגים, או בעלי נכות רב-מערכתית אחרת, אשר זקוקים לסיעוד ולעזרה במשך כל שעות היממה. באותו עניין העריך בית המשפט את עלותה של העזרה לה זקוקים נכים אלה בסכום של 12,000 ש"ח בחודש, נכון לאותו מועד. סכום זה נועד, לפי האמור שם, לכסות את הוצאות שכרו של עובד זר; את צרכי היומיום של העובד הזר שיתגורר עם הנפגע; ואת שכרו של עובד מחליף, ישראלי, אשר יחליף את העובד הזר בימי היעדרות מהעבודה. הפיצוי נותן ביטוי גם לסיכון כי במשך פרקי זמן מסוימים לא ימצא עובד זר או שעלות העסקתו תגדל.

6.        בענייננו מתעוררת השאלה הנוגעת לשיעור הפיצוי הראוי בגין הסיעוד לו נזקקים הסובלים מנכות קשה, המלווה בשיתוק חלקי. כפי שכבר שהודגש בעניין אקסלרד נקודת המוצא לקביעת גובה הפיצוי המגיע לנפגע הינה נקודת מוצא אינדיווידואלית (ראו: ע"א 357/80 נעים נ' ברדה, פ"ד לו(3) 762). נקודת מוצא זו מתחייבת מאחת ממטרות היסוד של דיני הנזיקין - השבת מצבו של הניזוק אל קדמותו, ככל האפשר. בכל מקרה ומקרה בוחן בית המשפט את צרכיו של הנפגע הספציפי ומעניק לו פיצוי ההולם את מידותיו ומגבלותיו. ממילא אין לראות בסכום הפיצוי שנפסק בעניין אקסלרד אמת מידה החותכת את עניינו של כל מי ששיעור נכותו מגיע כדי 100%. כך נקבע מפורשות בפסק הדין בעניין אקסלרד:

"יתכנו, כמובן, יוצאים מהכלל. ייתכנו מקרים שבהם נדרש לנפגע סיעוד מקצועי של אחות או של בעל מקצוע אחר. יהיו מקרים שבגלל מצבו המיוחד של הנפגע תידרש עזרה בפועל למשך פרק זמן ארוך יותר. כמובן, במקרים כאלה יהיה צורך לתת את הדעת על אפשרות של עלות גבוהה יותר. מן הצד האחר ייתכנו מקרים של נכים אשר על-אף נכותם הגבוהה - בשיעור 100% - ישרתו את עצמם בפעולות היומיום ואף יהיו במצב שיוכלו להישאר, בכלל או בפרקי זמן מסויימים, ללא השגחה. מקרים חריגים כאלה יצדיקו התייחסות שונה בכל הנוגע לעלותה של עזרת הזולת." (ע' 456 לפסק הדין).

           ואומנם, נמצאו מקרים בהם צרכיו של הנפגע עלו על הפיצוי שנפסק בעניין אקסלרד. כך למשל, בע"א 3417/00 יניב נ' הדר חברה לביטוח, תקדין-עליון 2001(2), 714 נזקק הנפגע, שסבל מקוודרופלגיה ומירידה קוגניטיבית ניכרת, לשני מטפלים ישראלים, דוברי עברית, שיוכלו לתקשר עימו. באותו עניין לא התערב בית המשפט העליון בפיצוי בסך 20,000 ש"ח בחודש שנפסק בבית המשפט המחוזי. במקרים אחרים נפסקו פיצויים נמוכים מאלו שנפסקו בעניין אקסלרד. למשל, בע"א 6948/02 אדנה נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(1) 277, נדון עניינה של נפגעת אשר סבלה מפגיעה אורגנית מוחית ונזקקה לעזרה בחלק מפעולות היומיום, כגון הכנת אוכל ורחצה ולהשגחה בחלק משעות היממה. במקרה זה, נקבע כי פיצוי בסך של 8,000 ש"ח בחודש אינו חורג מגדר הסביר בנסיבות העניין.

7.        בכל אלה אין כדי לומר כי לא ניתן לקבוע קווים מנחים לעניין שיעור הפיצוי הראוי להשתלם בגין הסיעוד לו נזקקים נכים הסובלים משיתוק חלקי שאינו קוודרופלגיה ובלבד שנדע כי לכלל - גם חריגים. פרפלג הסובל מחוסר שליטה על הסוגרים אך אינו סובל ממגבלות נוספות ובהן - ליקוי נפשי או קוגניטיבי, או חולשה בפלג גופו העליון נזקק, על פי רוב לסיוע בביצוע עבודות הבית בתוספת סיעוד אישי חלקי והשגחה. ועם זאת, במקרים רבים הסובלים מפגיעה זו הינם עצמאים בפעולות החיוניות היומיומיות ואינם זקוקים להשגחה בכל שעות היממה או בחלקן. הם עשויים להיזקק לעזרתו של עובד אחד, במשך מספר שעות ביום, שיבצע את עבודות הבית ויסייע בפעולות נוספות כגון ליווי במקומות שאינם נגישים לכיסאות גלגלים. עובד זה צריך להיות זמין לבוא לעזרתם במקרה הצורך. יש להביא בחשבון גם את האפשרות כי בשנות החיים המאוחרות, או בשנים בהם מגדל הנפגע ילדים בגיל רך, יהיה צורך בהיקף גדול יותר של עזרה וליווי. מי שסובל משיתוק חלקי - פרפלגי - ובנוסף לכך ממגבלות קוגניטיביות או נפשיות המוסיפות על מוגבלותו יזקק לסיעוד בהיקף רחב יותר, מן הנכה שאינו לוקה מבחינה נפשית או שכלית.

           ככלל, נראה כי ניתן לספק את הצרכים המשתנים האלה באמצעות העסקתו של עובד זר, אלא אם הוכח כי בנסיבות המקרה ישנו יתרון להעסקתו של עובד ישראלי. האמור בפסק הדין בעניין אקסלרד לעניין העסקה באמצעות חברות כוח אדם תקף גם לענייננו. יש להעדיף העסקה ישירה של העובד אלא אם הוכח כי הדבר אינו אפשרי או כי עלות העסקה ישירה גבוהה מעלות העסקה באמצעות חברת כוח אדם. בחשבון עלות העסקתו של העובד יש להביא גם תוספת דמי הבראה, דמי ביטוח לאומי ודמי ביטוח רפואי עבור העובד. גם כאן, יש להתחשב באפשרות שבתקופות מסוימות לא ניתן יהיה להעסיק עובד זר או שעלות העסקתו תעלה. נראה כי נתונים אלה כולם מלמדים כי ראוי היה לשום את בסיס הפיצוי, במקרה זה, בגין ראש הנזק של הסיעוד, בשיעור גבוה יותר.

           המערער סובל מפרפלגיה אך אינו סובל ממגבלות נפשיות או קוגניטיביות. בנסיבות אלה, ובהתחשב בחוות הדעת שהוגשו לבית המשפט קמא, נראה כי ראוי הוא להעמיד את הפיצוי בגין עזרת הזולת, בעתיד, בעניינו של המערער, על סכום של 6,500 ש"ח לחודש נכון להיום. סכום הפיצוי הכולל יחושב על בסיס זה. שכר טרחת בא כוחו של המערער בבית המשפט המחוזי, יתוקן בהתאם.